Star Tours   טיולים מאורגנים לחו"ל
חזרה לרשימה
 אתיופיה  תעודת זהות 

אתיופיה ממוקמת במזרח אפריקה,

שטח: 1,127,300 קמ"ר, חלקים גדולים  ממנה הם מדבר

גבולות:
בצפון ובצפון מזרח באריתראה
במערב בסודאן 
בדרום בקניה
בדרום מזרח ובמזרח בסומליה
במזרח בג'יבוטי – ג'יבוטי משמשת כמוצא הימי היחיד של אתיופיה
לאתיופיה אין מוצא לים. אתיופיה היא ארץ הררית ברובה.
הפסגה הגבוהה ביותר,
ראס דאשן (4620 מ' מעל פני הים) נמצאת בצפון המדינה.

החלק המזרחי של אתיופיה  נחתך על ידי השבר הסורי אפריקאי, ויש בו אגמים רבים. מצפון לאדיס יש משור רחב, ההולך וצר ככל שהוא מצפין, בצפון אתיופיה, ליד בעיירה בהיר דאר BAHIR DAR, נמצאים מקורותיו של הנילוס הכחול.

ממשל:
נשיא:  WIRTU TESHOME MULATU(נבחר ב 2013)
ראש ממשלה: HAILEMARIAM DESALEGBHHO U  (נבחר בספטמבר 2012) 
חלוקה מנהלית: אתיופיה מחולקת ל -9 אזורים אתניים ו- 2  אזורים אוטונומיים

אוכלוסייה: 94 מיליון תושבים  {מקום 14 בעולם}
באתיופיה יש כ- 80 קבוצות אתניות. הגדולות שבהן הן האורומו 34%, אמהרה , 27% התיגריניה 6%, הסומלי 6%, הסידמה 4%  

שפה: באתיופיה מונים כ - 86 שפות, תתי שפות וניבים שונים. השפה הרשמית היא אמהרית  שפה שמית המדוברת בפי 30% מהתושבים האורומו  בפי 34% והסומלי 6%.

דת:  נצרות אורתודוכסית אתיופית כ - 43%, מוסלמים 34%, פרוטסטנטים 14%, השאר הם בני דתות מקומיות   [כל הנתונים נכונים לשנת 2013]

תוחלת החיים: נשים 62, גברים 58

משטר: רפובליקה פדרלית

יום העצמאות: 28.5

מטבע: ביר

תוצר לאומי גולמי לנפש: 1,200 דולר (נכון לשנת 2012) אתיופיה היא אחת מעשרים המדינות העניות בעולם.

יודעי קרוא וכתוב: % 40 (נכון ל2007)

חינוך: באתיופיה נהוגות שש שנות לימוד חובה. הלימודים בבתי הספר היסודיים והתיכוניים הם חינם, אולם רק שליש מהילדים ובני הנוער מגיעים אליהם. לאוניברסיטה של אדיס אבבה יש שלוחות באווסה בגונדר וערים נוספות.

מזג אוויר: בהרי אתיופיה שורר אקלים ממזג, אך במדבריות דנקיל ואוגדן חם ולח מאד. האזורים החמים מועדים לבצורת. מרבית המשקעים יורדים כגשמי קיץ.

באזורים /שגובהם עד 2000 מ' מעל פני הים, גדלה צמחיה טרופית. ברמה שבדרום מזרח המדינה יש צמחיית סוואנה. עולם החי של אתיופיה כולל אריות, ברדלסים, פילים, תאואים, זברות והיפופוטמים. מגוון העופות עשיר במיוחד: באגם אביאטה שבדרום יש פלמינגו,  קורמורנים, חסידות ומיני ברווזים שונים. בחורף פוקדים אותו עופות נודדים רבים. אגם שאלה הסמוך ידוע בשקנאים הלבנים המקננים בחופיו. הפארק הלאומי סימן  שבצפון מערב אתיופיה הוכרז על ידי האו"ם כאתר מורשת עולמי.הבעיות הסביבתיות של אתיופיה קשורות להתפוצצות האוכלוסייה. בכל 25 שנה מוכפלת אוכלוסיית המדינה. כבר כיום אתיופיה מסוגלת לספק די מזון רק למחצית מתושביה, המחסור במזון ובמשאבים אחרים מגביר את הלחץ על הסביבה, כך נמשך בירוא העצים באתיופיה, שכרבע משטחה מיוער, כדי לפנות מקום לחקלאות. כ-82 אחוזים מהאוכלוסייה חיים בישובים כפריים, הכלכלה נפגעה קשות במלחמת האזרחים שהתקיימה במאה שחלפה. הבצורת החוזרת ונשנית פוגעת במיוחד בחקלאות, שממנה מתפרנסים רוב התושבים. הגידולים העיקריים הם דגניים וקפה. התעשייה מצומצמת ומייצרת בעיקר טקסטיל ומוצרי מזון. ענף היצוא העיקרי הוא קפה. באתיופיה משאבי טבע כמו פלטינה ,זהב ונחושת.

אתרי מורשת עולמית באתיופיה:
* אקסום Axum) ) שרידי ממלכת אקסום, בהם אובליסקים, עמודי ענק, קברי מלכים וטירות מן המאות הראשונות עד המאה ה- 13 לספירה.
* לליבלה (LALIBALA)  12  כנסיות החצובות בסלע, בלב אזור הררי. אחד האתרים הנוצריים החשובים באתיופיה.            
* הפארק הלאומי סמיין (SIMIAN), נופים מרהיבים, פסגות מחודדות, קניונים עמוקים, מפלים מרשימים ומגוון בעלי  חיים נדירים, חלקם אנדמיים.
* עמק עוואש (AWASH) התיכון מאתרי האדם הקדמון החשובים באפריקה,  כאן התגלה בין השאר השלד המפורסם של "לוסי." 
* עמק האומו (OMO) – באתר בו נתגלו שרידי עצמות הומינינים
* הראר (HARAR) העיר הרביעית בקדושתה למוסלמים ובירת אחד מתשעת אזורי המנהל האתיופיים
* קונסו (KONSO) שבט המתגורר בדרום המדינה וידע להתאים את צורת חייו למציאות משתנה, מאופיין בבהיית הטרסות החקלאיות, שנת הכרזה: 2011.
* גונדר (GONDAR), ארמונות ובית המרחץ של המלך פסילידס ומנזר קוסקאם, שנת הכרזה 1979.
* טיה (TIA) אתר ארכיאולוגי פרה היסטורי שלא נחקר ופוענח בצורה מספקת, שנת הכרזה 1980.

 

צור קשר עם סטאר טורס הורד טופס הזמנה
 
עברית English

כתבה על אתיופיה

 אתיופיה היא מהעתיקות שבתרבויות ובמדינות
ETHIOPIA - ABYSSINIA

המלה "אתיופוס" ביוונית משמעו שרופי פנים, שחורי עור. השם אתיופיה התקבל בימי קדם ככינויה היווני של ארץ כוש התנכית.
הארץ שוכנת מדרום למצרים, בין הנילוס לים סוף ונתפשה בעיני בני אירופה כארץ רחוקה, מסתורית וזרה. אך זוהי ארץ המשתייכת לעולם המזרח - אפריקאי והמזרח תיכוני גם יחד.
לאורך הדורות לא נכבשה אתיופיה בידי שליטים שישבו בארצות המזרח המוסלמי. כמו כן לא נשלטה בידי אנשי המערב להוציא 5 שנים במאה העשרים (כיבוש איטלקי בין 1941 -1936). אתיופיה שמרה על ייחודה ״האפריקאי״ אך גם על קשריה ומעורבותה בתולדות המזרח
 באדמתה התגלו שרידי בני האדם ההולך על שניים הקדום ביותר בעולם, Australopithecus Afarensis שגילם נע סביב 3.5 מיליון שנים. לאתיופיה היגרו בהתמדה שבטים ואוכלוסיות מחצי האי ערב ומארצות הנילוס. ״קרן אפריקה" כולה ובמרכזה אתיופיה היו "למוזיאון של עמים״ פסיפס של קבוצות שבאו מאזורים שונים, שמרו את לשונותיהם ומנהגיהם. אך גם השתלבו במרקם החיים האתיופי הכולל. באתיופיה מיפו את קיומן של כ 70 לשונות וניבים.
תנאיה הגאוגרפיים של אתיופיה אפשרו את המשך קיומו של פסיפס אנושי זה
רוב שיטחה הררי, חרוץ בערוצי נהרות ומצוקים ״מצודת הרים״ זו הגנה מפני פולשים מבחוץ, והקלה על המבקשים לשמור על קיום נפרד.
לפני ראשית ספירת הנוצרים קמה באתיופיה מדינה שהצליחה להשתלט על שטחים ניכרים בקרן אפריקה. המדינה האתיופית קיימת למעלה מ 2000 שנה. היא התבססה בין היתר על מוסד המלוכה, על מערכת היררכית של נושאי תפקידים צבאיים ומנהליים ועל הגמוניה תרבותית ופוליטית של צאצאי המהגרים מארצות המזרח.
השפות הראשיות של המדינה האתיופית הן - שפת הגעז העתיקה, התיגריניה ובעיקר האמהרית. שפות אלה הן שפות שמיות שהגיעו לאזור מן המזרח הערבי השמי, התפשטו והתפתחו באתיופיה.

החל במאה  הרביעית בה הגיעה והתקבלה הנצרות באתיופיה, התבססה הממלכה גם על אחידות הדת, ערכים וסמלים המעניקים לגיטימיות לשליטים ולכל הסדרים שתחתיהם, היא גם חיזקה את זיקתה של הארץ לעולם המזרח. שלא כבשאר ארצות אפריקה השחורה, שאליהן הגיעה הנצרות בעת החדשה ועם האימפריאליזם האירופי, לאתיופיה הגיעה הנצרות מעולם המזרח בימי ראשיתה.
המלך האתיופי אזנה, שעלה לכס השלטון ב- 330 לספירה, למד את עיקרי הנצרות מפי שני צעירים מסוריה שהגיעו באקראי לחצרו, וקבל רשמית את עולה של הנצרות בשנת 334 , אזנה גם מיהר למסד את הקשר הנוסף עם המזרח, הוא שלח אחד משני מוריו. לפטריארך של אלכסנדריה שבמצרים, והלה נשלח חזרה מאלכסנדריה לחצרו של אזנה כבישוף של אתיופיה, ה״ אבונא.״
 
עד 1959 הייתה הכנסייה האתיופית מעין שלוחה של הכנסייה הקופטית המצרית, וראש הכנסייה האתיופית היה תמיד נזיר מצרי שנשלח מאלכסנדריה או מקהיר. אולם הנצרות האתיופית לא הלכה בעקבות ההלכה המצרית-קופטית. היא קלטה לתוכה שפע של אמונות מקומיות ונותרה ייחודית, בין האמונות שנקלטו בנצרות מראשיתה היו גם השפעות יהודיות, שכן היהדות הקדימה והגיעה לאתיופיה קודם להגעת הנצרות. בין המנהגים שנקלטו ונקבעו בנצרות האתיופית, ניתן למנות את שמירת השבת, ברית המילה, מנהגי כשרות, צומות ועוד.
כל הכנסיות הנוצריות האתיופיות בנויות לפי דגם בית המקדש שבנה שלמה המלך, קשר קדום זה בין המדינה הנוצרית לבין המזרח התחזק במימד נוסף עת אמצו מלכי אתיופיה את הטענה כי הם הנם הצאצאים של שלמה המלך ומלכת שבא. כך חברו יחדין הזיקה הלשונית, הקשר הכנסייתי והייחוס הירושלמי ליצירת תשתית תרבותית ודתית של השתייכות למזרח, בעיקר למצרים ולציון.

לוח השנה וספירת הזמן באתיופיה
האתיופים קוראים לארצם ארץ - 13 חודשי שמש
שיטת ספירת הזמן באתיופיה שונה מהנהוג ברוב מדינות תבל, באשר ללוח השנה, למספר הימים בחודש ולאופן ספירת השעות במשך היממה.
באתיופיה נהוג לוח יוליאני, המפגר בשבע או שמונה שנים אחרי הלוח הגרגוריאני הנהוג בעולם. בזמן שבין 11 לספטמבר ל 31 בדצמבר, הפיגור מסתכם בשבע שנים, ובין ה- 1 לינואר ל- 10 בספטמבר שיעורו 8 שנים. לדוגמא כאשר באתיופיה תהיה השנה 2013 ברוב ארצות העולם היא תהיה 2020.
ראש השנה האתיופי חל ב - 11 לספטמבר ובשנה מעוברת חל ב- 12  השנה נחלקת ל- 13 חודשים 12 מתוכם הם בני 30 יום כל אחד, והחודש ה- 13 הוא בין 5 ימים ובשנה מעוברת 6 ימים.
היממה נחלקת באופן שווה לשני חלקים 12 שעות אור ו- 12 שעות חושך. תחילת היום איננה ב 12 בלילה (חצות) אלא עם זריחת החמה בבוקר.  בשעה 6 לערך. אתיופיה שוכנת מעט מזרחה מישראל והשעון שלה (ע"פ שעון גריניג') מקדים את ישראל בשעה אילו ספרו את השעות מחצות ובשעת שעון קיץ היו משתווים השעונים בשתי הארצות. אבל ע"פ השעון האתיופי תחילת הספירה בשעת הזריחה יוצרת הפרש של שש שעות בין שתי הארצות. 


יהדות אתיופיה
דורות רבים אפף מסתורין את קיומה של קבוצה יהודית באתיופיה, ועניין זה נכרך בתעלומת עשרת השבטים האבודים. היו שייחסו קבוצה זו לבני שבט דן, שמועות עליה הגיעו לשאר קהילות ישראל. כך לדוגמא, המסע האגדי של ״אלדד הדני״ לאירופה, או המשרתת הפלאית ששמע עליה הרדב״ז (רבי דוד בן זימרא), 1573-1479. באמצע המאה התשע עשרה ננקטו כמה יוזמות לאתר קבוצה זו וליצור עמה קשר. הרב יוסף שוורץ, מראשי הציבור בירושלים וחוקר ארץ ישראל ( 1865-1804) הציע לחפש את עשרת השבטים האבודים בארבעה נתיבים שונים, שאחד מהם הוא אבסיניא (חבש). יחזקאל אשע, רופא צעיר מפרוסיה, בנו של הרב גרשון אשע, ששמע על יהודי אתיופיה וממשלתם העצמאית בעת שהותו בעדן, יצא לחפשם בשנת1847, אך נאלץ לחזור על עקבותיו מפאת חוסר ההגנה מהממשל האתיופי. גם הראשון לציון, חכם באשי (רב ספרדי ראשי) הרב אברהם דאגין פנה לראשי הקהילה האשכנזית בירושלים, הרב יוסף זונדל סלאנט והרב ישעיה ברדקי, בהצעה לשגר שליחים לאתיופיה להתעניין ביהדותם של ביתא ישראל. הקשר בין יהדות אתיופיה ליהדות העולם וישראל חוזק  על ידי מסעו  לאתיופיה של המזרחן יוסף הלוי בשנת 1867 שנסע בשליחות של חברת כי״ח. קשר זה הודק  בזכות פועלו של תלמידו יעקוב פייטלוביץ אשר יצא לאתיופיה  בשנת 1904. לאחר שובו הקים פייטלוביץ באיטליה וועד פעולה למען  יהודי אתיופיה, שהפך לימים לוועד בין- לאומי בהנהגתו של הרב  שמואל צבי מרגליות רבה של פירנצה (1922-1858). במהלך השנים הפיץ פייטלוביץ  איגרות  לקהילות  יהודיות בעולם ובכלל זה לביתא ישראל. הוא ניסה לגייס את תמיכתם של רבנים  חשובים, כולל הרב אברהם יצחק הכהן קוק. בשנת 1921 קראו הראי״ה והראשון לציון, הרב יעקב מאיר, ל״כל אחינו בני ישראל״  להשיב את נדחי- ישראל אשר בכוש לחיק אמם- ליהדות״. בין השנים 1933-1905 הביא פייטלוביץ צעירים מבני העדה לערי הבירה של אירופה לצורך רכישת השכלה, וכן הכניס צעירים אחדים לבתי ספר בירושלים ובהם סלומון יצחק, באיו (ראובן) אסאיאס ויונה בוגלה. בשנת 1950  קרא פייטלוביץ לממשלת ישראל להעלות את יהודי אתיופיה לישראל כדי להצילם.  בשנת 1941, כאשר אתיופיה שוחררה מהכיבוש האיטלקי שיגר יצחק בן צבי, יו״ר הנהלת הוועד הלאומי, מכתב ברכה לקיסר הילה סלאסי, ששהה  בירושלים בתקופת גלותו, וכן ליהודים באתיופיה,״ הננו שולחים לכם ממרומי ציון וירושלים את ברכות הישוב העברי לשחרורכם, ומאחלים לכם תחיה שלמה  יחד עם כל עמינו בכל ארצות פזוריו״.  לאחר קום המדינה הועלו הצעות אחדות להעלות את יהודי אתיופיה ארצה אך אלה לא יצאו לפועל.  הניסיונות להעלות יהודים מאתיופיה בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל היו מוגבלים. ב - 1955 הביאה הסוכנות היהודית קבוצה ראשונה  של בני נוער מאתיופיה לישראל ללימודים בכפר בתיה.
 
            הנערים והנערות למדו שם במשך שלוש שנים. ב1956 הגיעה קבוצה שנייה בת 15 נערים ונערות והם נשארו  בכפר בתיה במשך שמונה שנים. התנאי לשהותם  בישראל היה חזרתם לאתיופיה עם תום לימודיהם. בסוף 1957 חזרו עשרה נערים לאתיופיה. בשנת 1964 חזרו השאר. המטרה הייתה להכשירם כמורים כדי שיכינו את ביתא ישראל באתיופיה לעלייה ארצה. החוזרים עסקו  כמורים וכשליחי עלייה בבתי הספר ובקהילות יהודיות באתיופיה. אולם עלייתם התעכבה, וממשלת ישראל טרם  החליטה על מעמדם של ביתא ישראל כיהודים וממשלת אתיופיה מצידה לא  הביעה נכונות  ״ לשחרר״ אזרחים אתיופים.
העלייה של ביתא ישראל החלה בעקבות פסיקותיהם של הרבניים הראשיים דאז, הראשון לציון עובדיה יוסף ב - 1973 והרב שלמה גורן ב - 1975, בדבר יהדותם של ביתא ישראל ומוצאם משבט דן. באותם שנים עלו קבוצות קטנות של יהודים מאתיופיה בדרכים שונות. בפברואר 1978 הופסקה העלייה החשאית הזו בגלל פליטת פה של שר החוץ דאז, משה דיין, שחשפה את עובדת קיום הקשרים בין אתיופיה וישראל. בשנת 1981, הגיע לסודאן פרדה אקלום פעיל עלייה מאזור תיגרה. בעזרתו ובעזרת ״המוסד״ שהגיעו לחרטום ב-1981, אורגנה רשת להברחת יהודים מאתיופיה לישראל דרך סודאן. רבים מיהודי תיגרה ומאזורים אחרים יצאו למסע והשאירו מאחור בני משפחה בכפרי מוצאם, בעיקר אלה שלא היו מסוגלים לשאת את תלאות הדרך. בין 1980 ל - 1984, עד מבצע משה
עלו כ-7000 יהודים בדרכים שונות בים ובאוויר ובדרכים נוספות. לקראת 1983 פרץ רעב באתיופיה והיהודים, כמו אתיופים אחרים, זרמו למחנות פליטים בסודאן, בדרך למחנות מתו רבים מרעב, נטרפו על ידי אריות, ובמחנות עצמם סבלו ממחלות ומהעדר טיפול מתאים. נשים אף הותקפו ונאנסו באכזריות. על פי האומדן מתו כ -4000 יהודים במסע לסודאן בלבד.
 
                         מבצע משה 1985-1984
לקראת אביב 1984 הגיעו אלפי יהודים למחנות הפליטים בסודאן, בשל התנאים הקשים, ובשל הסכנה שנשקפה ליהודים, החליטה ממשלת ישראל לערוך מבצע להצלתם. בנובמבר החל ״מבצע משה״. לצורך העלאתם של היהודים שהתרכזו במחנות הפליטים בסודאן השתמש המוסד בשירותיה של חברת התעופה הבלגית שבעליה היהודי נרתם למשימה. מגעים דיפלומטיים חשאיים בסיוע ארצות הברית הניבו הסכמה שבשתיקה מצד הגנרל ג׳עפר אלנומרי שליט סודאן דאז. כך התאפשר למטוסים לנחות בחרטום. התנאי היחידי שהציב אלנומרי היה שהמטוסים יעברו דרך אירופה ולא יטוסו ישירות לישראל. הטיסה הראשונה יצאה  ב-21 בנובמבר 1984.לאחר שהעולים הועברו באוטובוסים ממחנה הפליטים לחרטום, הם נחתו נחיתת ביניים בבריסל, ומשם המשיך המטוס דרך אתונה לישראל. מנמל התעופה הועברו העולים למרכז הקליטה באשקלון, ולאחר בדיקות רפואיות פוזרו למרכזי קליטה שונים ברחבי בארץ. קצב הטיסות הללו לארץ היו כטיסה ליום.
המבצע התנהל בחשאיות מוחלטת אך ידיעות על המבצע הגיעו ליהודים בארצות הברית דרך נציג הסוכנות היהודית שגייס כסף למבצע, ומשם דלפו טרם סיום המבצע לתקשורת באמצעות עיתונאי ישראלי שכתב על כך בכתב העת נקודה. ממשלת ישראל נאלצה להפסיק את המבצע בטרם עת ב - 5 בינואר 1985. בעקבות החשיפה המוקדמת של המבצע הודח הגנרל אלנומרי, ונאלץ לבקש נקלט מדיני במצרים הפסקה בטרם עת של המבצע גרמה שחלקי משפחות עלו ארצה והנותרים חזרו לכפריהם. כמה חודשים לאחר מכן, בשנת 1985, נערך מבצע קטן וחשאי נוסף בשם ״מבצע שבא״ ובמסגרתו הוטסו ארצה 700 איש. בסך הכול הגיעו ארצה 7,700 עולים במסגרת מבצע משה ומבצע שבע.
בשנת 1989 הוקמה אנדרטה זמנית בקבוץ רמת רחל בירושלים, כדי להנציח זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם ארצה, ושם נערך מידי שנה טקס לזכר הנופלים. בשנת 2005 הונחה אבן הפינה של אנדרטה רשמית בהר הרצל להנצחת הנופלים במסע לסודאן. האנדרטה נחנכה ב-2007. בממשלת ישראל הבינו את הדחיפות בעליית היהודים, ובתחילת 1991 נתן ראש הממשלה דאז יצחק שמיר הוראה להיערך למבצע הצלה אפשרי של יהודי אתיופיה.
המבצע תוכנן בשיתוף עם צה״ל, המוסד, משרד החוץ והסוכנות היהודית, כאשר כל גוף אחראי על היבט אחר של המבצע. אורי לובראני, איש משרד החוץ, היה אחראי על ניהול המגעים החשאיים עם הממשל האתיופי ובמקביל עם ממשלת ארצות הברית. מאמציו של לובראני עלו יפה. הנשיא האמריקני דאז ג׳ורג׳ בוש (האב) הסכים לרתום את הממשל לעזרתם של יהודי אתיופיה ושלח משלחת לתאם בין נשיא אתיופיה מנגיסתו ובין המורדים ולהשיג את הסכמתו של הממשל להוצאת היהודים. כדי לקבל את הסכמת הרשויות באתיופיה למבצע, העבירה ממשלת ישראל 35  מיליון דולר לממשלה האתיופית, הכסף הועבר באמצעות  יועץ בכיר לנשיא מנגיסתו שהיה אחראי על ניהול המו"מ.
ב-21 במאי 1991 נמלט הנשיא מנגיסתו היילה מרים מאתיופיה, ובמקביל התנהלו מגעים אמריקאים עם המורדים במטרה לדחות את כיבוש אדיס אבבה עד לאחר הוצאת היהודים. לבסוף, בלילה שבין יום חמישי ליום שישי ה-23 במאי 1991 ניתנה הפקודה על התחלת המבצע. החלו לרכז את היהודים ולהביאם למתחם שגרירות ישראל. העולים קיבלו הוראה מפורשת לא להביא אתם שום מטען פרט לתשמישי קדושה ושקית קטנה עם חפצים אישיים. בימי שישי ושבת 24-25 במאי 1991 הועלו ארצה ברכבת אווירית של שלושים ושלושה מטוסים 14,310 עולים מאתיופיה במסגרת ״ מבצע שלמה״, בעוד המורדים צרים על אדיס אבבה. במבצע השתתפו עשרים וארבעה מטוסים  של חיל האוויר, תשעה מטוסי אל על ומטוס אחד של חברת התעופה האתיופית. את המטוסים אבטחו מהקרקע חיילים ישראליים. כדי להספיק להעלות כמה שיותר יהודים לפני כניסת המורדים לאדיס אבבה קופלו מושבי המטוסים והעולים ישבו בצפיפות על מזרונים שנפרשו על רצפת המטוסים. דחיפות המבצע הייתה כה גדולה, עד כי העלו למטוסים גם נשים בהריון מתקדם, ובמהלך הטיסות אף התרחשו כמה לידות.

 

בעקבות המבצע נכנס מטוס אל על לספר השיאים של גינס מאחר שהוכנסו לבטנו מעל 1,000 נוסעים.בישראל הוטלה צנזורה כוללת על דיווחים בנושא עד תום המבצע. את פני העולים בנמל התעופה בן גוריון קיבלו ראש הממשלה, הרמטכ״ל, שרים חברי כנסת, ראשי הסוכנות היהודית, נציגי ארגונים יהודיים שסייעו למבצע וכן שגריר ארצות הברית בישראל. ההתרגשות הייתה רבה והעולים התקבלו במחיאות כפיים סוערות.

ספור המפגש בין המלך שלמה למלכת שבא, במסורת האתיופית הנוצרית ובמסורתם של ביתא ישראל
המסורת מצויה בספר מלכים א' י', בדבר מפגש בין המלך שלמה למלכת שבא המסתורית.  מסורת זו הציתה את דמיונם של בני דורות רבים, היא התגלגלה גם לאתוס של אירופה הנוצרית, וגם  לעניינם של ביתא ישראל, מסורת אתיופית שראשיתה עוד במאה ה- 6, עיבדה את המקור התנכי ועמו עוד שלל גרסאות מזרחיות נוספות. גרסאות  אלו גובשו עם עליית השושלת הסלומונית, לאתוס לאומי המנוסח בספר "תפארת המלכים"  (כברה נגסת). לפי הגרסה האתיופית נסעה מלכת שבא, היא מקדה שליטת אתיופיה, מאקסום לירושלים, במהלך שהותה השתאה שלמה  המלך מחוכמתה, ובשובה לאקסום נשאה מקדה את בנו ברחמה  וילדה אותו באתיופיה. בהגיע בנם מנליק לפרקו, יצא לירושלים לפגוש את אביו, בתום ביקורו ציווה שלמה שהבנים הבכורים של הכוהנים והזקנים יתלוו אליו לאקסום, לפני צאתם עלה בידי מנליק ובני לווייתו, בראשות עזריה, בנו של הכהן הגדול, לגנוב את ארון הברית מבית המקדש, כך עברה תהילת ציון מירושלים, ותפארת ילדי ישראל הגיעה אל ציון החדשה היא אקסום ומאז היו האתיופים ל"בני ישראל  האמתיים".
ספור זה הפך להיות מוקד  של סמכות ולגיטימציה בתרבות האתיופית, הן עבור העילית השלטת והן עבור קבוצות אתניות שונות וכמובן עבור ביתא ישראל. בנוסף לכך נוסף לספור האתיופי [לפי עדויות מאוחרות יותר] גם ממד יהודי מובהק. לעת חציית ים סוף בחזרה לאתיופיה נוצר קרע בין מנליק  ואנשיו. אנשי מנליק חצו את הים ביום השבת ואלו אבותיהם של ביתא ישראל סרבו לעשות זאת והמתינו עד צאת השבת, ונשארו עד היום הזה שומרי שבת ונאמני תורת משה. ספור המלך שלמה ומלכת שבא נטוע עמוק בתוככי מסורת היסוד של ביתא ישראל.

ביתא ישראל

קבוצת יהודי אתיופיה שהיגרה ברובה לישראל במהלך שלושת העשורים האחרונים.
בבסיס העניין  שמעוררת ביתא ישראל עומדת חידת קיומם כקבוצה יהודית בלב  אפריקה ועלייתם הדרמטית לישראל .ההתייחסות  אליהם כאל "אחים שחורים" בני דת משותפת אך שונים בצבע עורם מאתגרת הבנות מקובלות באשר ל"עם היהודי". ממעוט שולי באתיופיה, הפכו יהודי אתיופיה לקבוצה המעוררת עניין רב ביהדות העולם ובישראל.
יהדות אתיופיה התקיימה בתוך  מסכת מורכבת של קשרים בין שכנים ושליטים בני דתות שונות, הגדרת הזהות העצמית של ביתא ישראל נוכח מנהגים וקהילות אחרות ובהתייחס לקריטריונים רבניים  חוץ אתיופיים, של מוצא ודת, הוא תהליך שראשיתו רק באמצע המאה התשע עשרה, במפגש הקבוצה עם עולם יהודי שמחוץ לאתיופיה, לכל אלו היו השפעות מרחיקות לכת על זהותם ועל חייהם כיהודים באתיופיה.
ביתא ישראל חיו בצפון ובצפון מערב אתיופיה, הם התגוררו בלמעלה מ- 500 כפרים קטנים הפזורים על פני טריטוריה רחבת ידיים, בקרב אוכלוסייה נוצרית שלטת ואוכלוסייה מוסלמית. מרביתם התרכזו באזורים הסמוכים לאגם טנה וצפונה לו במחוזות תיגרה, גונדר וולו וכן באזורי הרי הסימיין, וולקית, דמביה, סקלת לסתה, קוארה ובלסה. מעטים התגוררו בערים גונדר ואדיס אבבה. .היהודים אשר דמו בהופעתם ובלשונם לשכניהם האמהרה והתיגרים היו קבוצות מעוט דתית ומקצועית באזורים שבהם חיו באתיופיה. היהודים כונו בכינויים שונים שהמוכר בהם הוא פלאשה והמועדף על ידם הוא ביתא ישראל. על פי המסורת השלטת   אצל הקבוצה קודם עלייתם לארץ הם תפסו את עצמם כשומרי אמונה דתית עתיקת יומין שמרבית האתיופים נטשו לטובת הנצרות הצעירה. אמונתם הייתה מושרשת בתנ"ך, המכונה "אורית" וכתוב בשפת הגעז שפה אתיופית עתיקה, את המצוות שהכירו קיימו בדקדקנות, כשהם חולמים על ביאת המשיח ועל שיבה לירושלים האגדתית. אף שאמונתם הדתית והקיום הקפדני של מצוות התורה היו מספקים בכל הנוגע לזהותם הדתית כיהודים, הם זכו בהכרת הממסד הדתי בישראל רק בשנת 1973. בהסתמך על קביעה רבנית בת למעלה מארבע מאות  שנים, פסק הרב הספרדי לישראל דאז, עובדיה יוסף, כי בני הקהילה האתיופית הם מצאצאי שבט דן האבוד. קביעה זו הסתמכה על פסיקתו של רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) (1479-1573) שהיה פוסק ומנהיג יהודי במצרים. פסיקתו של הרב עסקה בשבוי מלחמה מאתיופיה שנמכר לעבדות במצרים ומתואר כמי ששמר על חלק ממצוות  היהדות. פסיקתו של הרדב"ז מכירה ביהדותו של אותו שבוי ורואה בו צאצא של שבט דן, שמפאת הניתוק בינו לבין  יהדות העולם לא הכיר  את ההלכה הרבנית, הוא פסק שיש להחיל עליו ועל שכמותו את מצוות פדיון שבויים וללמדו את ההלכה הרבנית, על פסיקה זו נסמכה פסיקת הרב עובדיה יוסף ב 1973, כי מוצאם של יהודי אתיופיה הוא משבט דן האבוד. פסיקה זו הובילה לכינוסה של וועדה בין משרדית, וזו הכירה בשנת 1975 בהחלת חוק השבות על יהודי אתיופיה ופתחה  בפניהם את שערי המדינה היהודית. בין השנים 1977-1991 היגרה מרבית הקבוצה מאתיופיה  לישראל, בשני מבצעים גדולים המוכרים כ "מבצע –משה" ו "מבצע- שלמה" קבוצות קטנות, בעיקר מן האזורים קוארה ובלסה, המשיכו להגיע לישראל בשנים שלאחר מכן, כמו כן מגיעים לישראל חלק מבני הפלאשמורה. אלא שבזאת לא תמו תלאותיהם, לצד קשיי הקליטה הרבים הנלווים לעליה, נאלצים יהודי אתיופיה להתמודד עם קשיים שהממסד הדתי בישראל מערים עליהם. הרבנות הראשית בישראל מכירה אומנם בקבוצה כולה כקבוצה יהודית, אך מטילה ספק במעמדו הדתי של כל אחד ואחד מבני הקבוצה, וזאת מאחר שהקסים (כהני הדת היהודים האתיופיים) קיימו במשך  שנים הליכי גירושין וגיור בלי  להכיר את ההלכה הרבנית.
 
 
 
פלאשמורה
מיד לאחר סיום מבצע שלמה הגיעו דיווחים על כך שנותרו מאחור כ- 3000 יהודים מתנצרים שביקשו להיות בין העולים, אנשי הסוכנות החליטו כי אין לעלותם ארצה.
1.  הפירוש המקובל בצבור הישראלי לכינוי  פלאשמורה הוא פלאשי דהיינו מומר. בני הפלאשמורה אינם קבוצה הומוגנית והכינוי מסמל חברי קבוצות שונות. חלקם בלא זיקה ליהדות, כנראה צאצאים של ביתא ישראל שהתנצרו בידי מיסיונרים נוצריים או מרצונם החופשי או מתוך הכרח באמצע המאה ה-19. הכינוי  פלאשמורה  ניתן למתנצרים באזורים דוברי אמהרית באתיופיה, ווגרה, ארמצהו, אדי- ארקאי וגונדר, אך זה איננו הכינוי היחידי שניתן למתנצרים הכינויים האחרים הם: פלאסמוקרה, מריאם וודד (דהיינו אוהבי מרים). בפעילות למען הפלשמורה התקבצה קואליציה מוזרה, מחד דתיים לאומיים כמו הרב ולדמן ואחרים המזוהים במובהק עם תפיסות של "עידן הגאולה" וראו בהשבת הפלאשמורה ליהדות ביטוי של חלום, קיבוצם של עשרת השבטים האבודים. מאידך פעילי שמאל חילוני הזדהו עם מאבק זה כביטוי לתמיכה בזכויות אדם באפריקה. אליהם חברו יהודים אמריקאים, שהיו בסופו של דבר המשענת הכספית והפוליטית של הפלאשמורה. לאחר קיומם של שתי וועדות בנושא הפלאשמורה בראשותו של שר הקליטה דאז יאיר צבן ושרים נוספים, הוחלט, כי אין לפלאשמורה זכות שיבה ואינם נכללים בגדר זכות חוק השבות. הוועדה הציעה לאפשר איחוד משפחות ע"י מתן רשות כניסה לבני הפלאשמורה שיש להם קירבת משפחה ראשונית בארץ. ב- 2003 כתב הראשון לציון, הרב שלמה עמאר, הרב הראשי  הספרדי חוות דעת בעניין יהדותם של בני הפלאשמורה –"בני הפלאשמורה הם מזרע ישראל, והגם שבדור האחרון ישנם נשואי תערובת....ולכן המלצתי שתעשה בדיקה חוזרת ע"י מומחים ובהם יהיו כלולים גם רבנים מבני העדה, ויעלו את אלה שנולדו לאם יהודייה, ולכן יהיה צורך לגיירם בחומרה.  
 

 

 
נבנה ע"י היפטק